השפעות זמן מסך על בריאות
תינוקות, ילדים ונוער

לראש הדף

 

הקדמה

מגוון המכשירים המאפשרים צריכת מדיה הולך וגדל וכולל טלוויזיה, טלפונים חכמים, טאבלטים, מחשבים ניידים, וידאו ואינטרנט. בצד הירידה בעלות המכשירים קיימת עלייה מהירה ומתמדת ברמה הטכנולוגית של המכשירים המאפשרת לדחוס לתוך חוויית המשתמש גירויים במגוון ובקצב גדלים והולכים. בנוסף לכך, גדלים מספר אתרי האינטרנט והרשתות החברתיות המושכות אל המסכים ילדים, נוער ומתבגרים. ברבות ממדינות המערב מסתמנת עלייה מתמדת בזמן המסך של ילדים ונוער. אולם יחד עם היתרונות הרבים המצויים בנגישות למידע ולתקשורת מהירה, הרי שבשנים האחרונות מחקרים רבים קושרים בין חשיפה ממושכת למדיה לבין בעיות בריאותיות בקרב ילדים ונוער (Sigman, 2012).

 

בשנת 2010 ציין משרד הבריאות האמריקאי עלייה במספר סוגי המדיה הזמינים לילדים. כמו כן צויין שהרגלי צפייה של ילדים בגילאים שבין 18-8 כוללים סוגי מדיה שונים הכוללים טלוויזיה בסלון וכן טלוויזיה ו\או מחשב בחדר השינה. זמן הצפייה בסוגי המדיה השונים נאמד בשבע שעות ביום (U.S. Department of Health and Human Services. Public Health Service. Office of the Surgeon General, 2010).

בשנת 2010 פרסמה האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים שילדים מתחת לגיל שנתיים מבלים 1.5 שעות מול הטלוויזיה. על פי כך, הרי שעד גיל 70 הם יבלו כך שבע עד עשר שנים מחייהם בצפייה בטלוויזיה. כלומר, עשירית הזמן של חייהם (Council on Communications and Media, 2010). נתונים דומים התפרסמו לגבי זמן מסך של ילדים קנדיים (Ahmed & Leatherdale, 2011). בשנת 2011 התפרסמו נתונים שצריכת זמן מסך על ידי ילדים בבריטניה הינה בין 6-7 שעות ביום והצריכה נמצאת במגמת עלייה משמעותית תמידית (ofcom.org.uk, 2011). באירופה מתפרסמים בשנים האחרונות נתונים דומים על זמני מסך. ילד הנולד היום יבלה עד גיל 7 שנה שלמה של 24 שעות רצופות בצפייה במסכים, דהיינו שביעית מחייו. עד גיל 18 הילד האירופאי הממוצע יבלה 3 שנים של 24 שעות צפייה רצופות במסכים. בקצב כזה עד גיל 80 אדם יבלה 17.6 שנים בצפייה במדיה (Sigman,  כפי שמצוטט בתוך Clouder, Heys, Matthes, & Sullivan, 2012).

 

מטרת מאמר זה היא לסקור את המחקרים ההולכים ומצטברים בשנים האחרונות ביחס להשפעות בריאותיות של זמן מסך וקרינה אלקטרומגנטית מרשתות אלחוטיות על תינוקות, ילדים ונוער אשר אינן עולות עדיין מספיק לסדר היום הציבורי. השפעות אלו כוללות פגיעה במערכת ההורמונלית ובמערכת החיסונית, פגיעה במערכת הלב וכלי הדם, השפעות נוירולוגיות, השפעות על יציבת הגוף ופגיעה בתפקוד הראייה. השפעות קרינת רשתות אלחוטיות כוללות: סיכון ל סרטן , פגיעה בתהליכי תיקון מולקולריים, פגיעות נוירולוגיות, פגיעה בפוריות, העלאת הסיכון להיווצרות בעיות רגשיות, היפראקטיביות ובעיות התנהגות וכן היווצרות סימפומים פיזיים הייחודיים לבעלי רגישות יתר לקרינה אלקטרומגנטית.

 

השפעות על המערכת ההורמונלית

 

הורמון המלטונין

 

רמות תקינות של מלטונין מסייעות לווסת את השינה ואת המערכת החיסונית. חוסר שינה יכול לשנות באופן משמעותי את רמות המלטונין. הפרעות שינה משנות את רמות המלטונין ובכך עלולות לפגוע במערכת החיסונית ועלולות ליצור סיכון לסוגים שונים של סרטן (Blask, 2009). 

אצל תינוקות בגילאים 4-35 חודשים נמצא שצפיה בטלוויזיה קשורה לזמנים בלתי סדירים של שינה ביום ובלילה (Thompson & Christakis, 2005). נמצא שמרבית התכנים הניצפים מגבירים את רמת הערנות, מעלים את רמת החרדה מהרדמות, מעכבים הרדמות וגורמים לקיצור זמן השינה. צריכת מדיה לקראת השינה (טלוויזיה, מחשב ומשחקי וידאו), ביחוד זו הכוללת תכנים אלימים נמצאה כגורמת הפרעות שינה אצל ילדים בני 3-5. צריכה זו עולה אם קיימת טלוויזיה בחדר הילדים (Garrison, Liekweg& Christakis, 2011).  מחקר נוסף, שבדק ילדים בני חמש ושש מצא שלהרגלי צפיה בטלוויזיה יש קשר למשך השינה ולהפרעות שינה. המחקר מצא שצפייה בטלוויזיה לקראת השינה נמצאה קשורה להפרעות שינה במיוחד ישנוניות במשך היום ו- sleep-wake transition disorders הכוללות התכווצויות שרירי הרגליים בלילה, דיבור בזמן השינה ותנועות בלתי רצוניות. כאשר מתרחשת חשיפה פסיבית לטלוויזיה, היינו שהמכשיר דלוק ברקע יותר משלוש שעות ביום, מתקיים קשר חזק בין זמן החשיפה לבין הפרעות שינה, במיוחד להתכווצויות שרירי הרגליים בלילה, דיבור בזמן השינה ותנועות בלתי רצוניות (Paavonen, Pennonen, Roine, Valkonen & Lahikainen, 2006). 

ממשלת אוסטרליה פרסמה בשנת 2011 דו"ח ובו נטען, שזמן מסך קשור להפרעות שינה, ולכן עשוי להיחשב כגורם עקיף ליצירת סיכון לסרטן. בדו"ח נאמר שכל שעת מסך עבור ילדים בני 13-10 קשורה עם הפחתה של 10 דקות בזמן השינה. כמו כן קובע הדו"ח שהימצאות מכשיר טלוויזיה בחדר הילדים קשורה גם היא  לעלייה בהפרעות השינה (Martin, 2011).

 

לראש הדף

 

הורמון הקורטיזול והשפעות זמן מסך על תפקוד במצבי דחק (stress)

 

הקורטיזול הוא הורמון המיוצר על ידי בלוטת יותרת הכליה, והוא מעודד עלייה ברמת הסוכר בדם ומפחית תגובתיות במערכת החיסון. כמו כן, הקורטיזול יוצר עלייה בלחץ הדם ומסייע לפירוק הגליקוגן בכבד. תפקודים אלו חיוניים לגוף במצבי דחק (stress). הפחתה בכמות הקורטיזול עלולה לפגוע ביכולת להתמודדות עם מצבי דחק ולהיווצרות בעיות רפואיות שיתגלו בגיל הבגרות.הפחתה בכמות הקורטיזול עלולה לפגוע ביכולת להתמודדות עם מצבי דחק ולהיווצרות בעיות רפואיות שיתגלו בגיל הבגרות.

סימנים לשינויים ברמות קורטיזול נמצאו במספר מחקרים אודות השפעת זמן מסך. מחקר מ-2012 המפורסם על ידי ה-American Academy of Pediatrics בדק תינוקות בגילאי 14-8 חודשים. קבוצה אחת של תינוקות צפתה ב-DVD  והאחרת שיחקה בקוביות. המחקר מצא שבזמן הצפייה ב-DVD ואחריה הופרש הקורטיזול ברמות נמוכות מאשר אצל תינוקות ששיחקו בקוביות (Christakis, Liekweg, Garrison, & Wright, 2013). מחקר בבריטניה בדק 72 ילדים בגיל בית הספר אשר השתמשו בטכנולוגיות מידע ותקשורת (ICT), במשך 3 שעות ביום בממוצע (חצי מהנורמה בבריטניה). באופן נורמלי, רמת הקורטיזול אמורה לעלות במשך הבוקר, אולם אצל הילדים שנבדקו העלייה הנורמלית ברמת הקורטיזול אחרי ההתעוררות בבוקר היתה פחותה מאשר אצל ילדים אשר לא השתמשו בטכנולוגיות מידע ותקשורת בכלל או פחות משעה ביום. אי עליית הקורטיזול מרמזת על "תגובת דחק" (stress response) כתוצאה משימוש בטכנולוגיות מידע ותקשורת, ותגובה זו יכולה להימשך בזמן הלילה הבא ואפילו בבוקר למחרת (Wallenius, 2010).

לאור ממצאים אלו, המחקר הקיים טוען, שזמן מסך מרובה הנצרך על-ידי ילדים יום אחר יום יכול לגרום לפגיעה הדרגתית ביכולת הוויסות של המערכת הפיזיולוגית. פגיעה זו מתבטאת ביכולת הגוף לוויסות המערכת הפיזיולוגית בהתמודדות עם מצבי דחק, וביכולת החיונית של כיבוי התגובה הפיזיולוגית ברגע שמצב הדחק בא על סיומו. ההשפעה של שימוש אינטנסיבי בטכנולוגיות מידע ותקשורת עלולה להתעצם בתנאים של סביבה רועשת וצפופה, בתנאים של בעיות עם משפחה, עם חברים ועם בית הספר, אזי גוברים הסיכויים להיווצרות פגיעה ביכולת הוויסות של המערכת הפיזיולוגית, פגיעה שעלולה להוות גורם מזרז להיווצרות מצב בריאותי בלתי תקין בבגרות (Wallenius, 2010).

 

הורמון האינסולין

 

אינסולין הוא הורמון הממלא תפקיד חיוני בבקרה על אחסון האנרגיה בגוף. האינסולין מופרש בתגובה לשינויים ברמת הסוכר בדם וביכולתו להגדיל את כמות קולטני הסוכרים בתאי שריר ובתאי שומן ובכך להגביר את ספיגת הסוכר. תפקוד לקוי בהפרשת האינסולין יכול לגרום להצטברות רמות גבוהות של סוכר ולפגיעה ביכולת הגוף לנצל את הסוכר ליצירת אנרגיה החיונית לקיומו.

ה- American Diabetes association מציינת מחקר שנערך ב-2010 בקרב 496 משתתפים בני שש-עשרה. למרות הקושי לקבוע סיבתיות, הרי שלפי המחקר קיים הבדל ברמות ובתפקוד האינסולין בין בנים שזמן המסך שלהם פחות משעתיים ליום לבין בנים אשר זמן המסך היומי שלהם הינו מעל שעתיים. אצל הבנים שצפו במסך מעל שעתיים, נמצא סיכון של פי שניים לקיום רמות אינסולין מעבר לנורמה או שנמצא סיכון ל"תנגודת אינסולין", מצב בו הגוף מתקשה להוריד את רמת הסוכר. תנגודת אינסולין הינה אחד מהמרכיבים הגורמים להיווצרות סכרת, טרשת עורקים, הפרעה בחילוף חומרים והשמנה - תופעות התורמות להיווצרות מחלות לב (Hardy, Denney-Wilson, Thrift, Okely & Baur, 2010).

 

לראש הדף

 

השפעת זמן מסך על משקל יתר ועל מערכת כלי הדם והלב

 

מחקרים על השפעת זמן מסך על מערכת הלב וכלי הדם מתייחסים בעיקר לגורמי סיכון כמו השמנה, ערכים גבוהים של אינסולין, לחץ דם גבוה, רמות גבוהות של שומנים בדם, רמות גבוהות של סוכר בדם ורמות נמוכות של כולסטרול HDL המכונה "הכולסטרול הטוב" (Lawlor et al. 2010). מדד מסת גוף (BMI) הוא המדד הנותן הערכה כמותית, האם אדם נמצא במשקל תקין. משקל יתר המתבטא בשומן תוך בטני, והוא גורם סיכון להתפתחות סכרת ומחלות לב. אצל מתבגרים, מסת גוף הגבוהה מהווה גורם סיכון למחלות לב (Tirosh et al. 2011).

 

השמנה

 

מחקרים שונים מצאו שזמן מסך קשור באופן ברור עם הרגלי אכילה לא בריאים הגורמים להשמנה אצל ילדים ומתבגרים  (Pearson & Biddle, 2011). על פי מחקר שבדק 5235 ילדים בני 12-9,  ילדים עם מדד מסת גוף גבוה מועדים בהגיעם לגיל ההתבגרות לערכים גבוהים של לחץ דם, של כולסטרול ושל אינסולין (Lawlor et al. 2010). מחקרים אחרים מצאו, שטלוויזיה בחדר הילדים קשורה להימצאות של שלושה או יותר מגורמי סיכון למחלות לב (Staiano, Harrington, Broyles, Gupta & Katzmarzyk, 2013). במחקר שפורסם בכתב העת American Journal of Preventive Medicine נבדקו 369 ילדים ובני נוער בגילאי 18-5. המחקר בחן מגוון משתנים, בהם היקף מותניים, לחץ דם במנוחה, שומנים בדם במנוחה, כולסטרול, רמת סוכר הדם, מסת השומן ושומן בטני. ניתוח הנתונים הראה, כי ילדים בעלי טלוויזיה בחדרם נטו לצפות יותר שעות בטלוויזיה. אצל הילדים האלה היה יותר שומן בגוף, והיקף מותניים שלהם היה רחב יותר בהשוואה לילדים שלא הייתה להם טלוויזיה בחדר (Staiano et al. 2013).

קשר אחר בין צפייה בטלוויזיה לבין השמנה מתרחש כאשר הצפייה נעשית בזמן הארוחות. תופעה זו נמצאה כמשנה לרעה את הרגלי התזונה ויוצרת הפרעה ביצירת זיכרון לאוכל שנאכל (Coon, Goldberg, Rogers & Tucher, 2001). פגיעה בזיכרון לאוכל שנאכל לאחרונה יכולה להעלות את צריכת המזון בשעות שלאחר הפסקת הצפייה (Higgs & Woodward, 2009).

בדומה לטלוויזיה גם משחקי וידאו עלולים לתרום להשמנה על-ידי כך שהם מעלים צריכת מזון מייד אחרי המשחק, וזאת ללא קשר לתחושת הרעב. בניסוי עם נוער בגיל 16 נמצא, שבזמן משחק הווידאו היתה עלייה בריכוז הסוכר בדם. עלייה זו התרחשה, כנראה, בגלל עליית רמת הדחק (stress) האופיינית למשחק הווידאו. עלייה ברמת הדחק צריכה להוביל באופן הרגיל לעלייה בתחושת השובע, אולם למרות הצפייה לעלייה בתחושת השובע, לאחר שעה של משחק וידאו נוצרה צריכת מזון העולה על כמות האנרגיה שהוצאה בזמן שעת המשחק. המעניין הוא, שהעלייה בצריכת המזון לא לוותה בעלייה תואמת בהרגשת רעב. יש לציין, שאצל מתבגרים, שעה אחת של משחקי וידאו ביום מביאה לצריכה יומית של 163 קילו-קלוריות, צריכה היכולה לגרום לעלייה של 8 ק"ג של שומן בשנה (Chaput et al. 2011).

 

לחץ דם

 

מחקרים מהשנים האחרונות מראים על קשר בין זמן מסך לעלייה בלחץ הדם החל מגיל שלוש עד גיל ההתבגרות. מחקר משנת 2012, שבדק ילדים בגיל 12, דיווח שכל שעה ביום של זמן מסך קשור לעלייה של mm Hg 0.44 בלחץ הדם הדיאסטולי; צפייה בטלוויזיה קשורה לעלייה של mm Hg 0.99 ומשחקי וידאו קשורים לעלייה של, mm Hg 0.64 בלחץ הדם הדיאסטולי. לעומת זאת כל שעה ביום, שבה נוהגים לקרוא, משפיעה על ירידה של mm Hg 0.99 בלחץ הדם הסיסטולי וירידה של  0.69 mm Hg בלחץ הדם הדיאסטולי Gopinath et al. 2011a).

מחקר נוסף שנערך באוסטרליה בדק  1,492 ילדים בני 7-6 שצפו במסכים 1.9 שעות ביום, בייחוד בטלוויזיה, ונהגו לבצע פעילות גופנית במשך 36 דקות ביום. נמצא שבילדים אלו התרחשה היצרות של עורקים העולים לעיניים, תופעה המהווה סמן ידוע לסיכון עתידי אפשרי למחלות לב. במחקר זה נמצא שאצל ילדים המשתתפים בפעילות פיזית ממושכת, אותם עורקים רחבים יותר (Gopinath et al. 2011). במחקר שבדק ילדים לפני גיל ההתבגרות נמצא, שישיבה, צפייה בטלוויזיה וזמן מסך אחר קשורים לעלייה בלחץ הדם (סיסטולי ודיאסטולי). במחקר של בני נוער בעלי משקל עודף נמצא, שישיבה בזמן משחקי מחשב היתה מקושרת לעלייה בלחץ הדם (Goldfield et al. 2011).

מספר מחקרים התרכזו בהשפעת זמן מסך על רמות כולסטרול בלתי תקינות. מחקר משנת 2010 מצא, שזמן מסך של מעל 3 שעות אצל נערים בני 18.5-13 גרם לרמות נמוכות משמעותית של כולסטרול "טוב" (HDL-cholesterol) ובכך יצר סיכון עתידי למחלות לב (Martinez-Gomez, 2010). במחקר של בני נוער בעלי משקל עודף נמצא, שישיבה בזמן משחקי מחשב מקושרת ליחס בין הכולסטרול ה"טוב" לסך הכולסטרול. מנגד, ישיבה בזמן פעילויות אחרות לא נמצאה כמשפיעה על ערכי הכולסטרול ה"טוב" (Goldfield et al. 2011).

 

חילוף חומרים

 

נמצא שיש מתאם בין זמן מסך לבין סיכון להיווצרות בעיה בחילוף החומרים בגוף, בעיה הידועה כ-metabolic syndrome) MetS). זהו מצב שבו שילוב בעיות רפואיות מסוימות יכול להגביר את הסיכון לפיתוח מחלות לב, כלי דם וסכרת. כמו כן מחקרי אורך רבים ממשיכים למצוא קשר בין זמן מסך לבין סיכון לסכרת סוג 2  Stamatakis, Hamer & Dunstan, 2011).

 

 

עוררות סימפתטית

 

סיכון להפרעות קרדיוסקולאריות, כמו לחץ דם גבוה ואירוע מוחי, נוצר כתוצאה מקיומה של עוררות גופנית (סימפתטית) ממושכת (Brodal, 2004). עוררות סימפטית כרונית מהווה גורם המגביר סיכון למחלות לב וכלי דם ונמצאה קשורה לתמותה מוגברת (Curtis & O’keefe, 2002).

הורדת עוררות סימפתטית נמצאת בידי המערכת הפרה-סימפתטית האחראית לפעולות הרגעה ושימור, כשהגוף נמצא במנוחה. במצב תקין קיים איזון בין המערכת הסימפתטית למערכת הפרה-סימפתטית המונע עוררות ממושכת שלא לצורך. במחקר של 478 ילדים בגלאי 10-14 שנערך ב-2010 בפינלנד  נמצא  שצריכה נמוכה של מידע ותקשורת טכנולוגית דרך מדיה (טלפונים ניידים, משחקי מחשב, גלישת אינטרנט, דוא"ל, קבוצות דיון, צ'טים) יוצרת איכות שינה טובה יותר. לעומת זאת צריכה גבוהה של  מידע ותקשורת טכנולוגית דרך מדיה נמצאה כגורמת לעוררות סימפתטית להימשך אל תוך תחילת השינה כשהתוצאה היא קיצור זמן השינה האיכותי המאפשר תהליכי שיקום בגוף. מצב זה עלול להוביל אצל ילדים לפגיעה בבריאות ובתפקוד הקוגניטיבי. בגלל חשיבות השינה לגדילה בתקופת ההתבגרות ממצאים אלו מדאיגים במיוחד (Ononogbu et al. 2014).

 

לראש הדף

 

השפעות נוירולוגיות

 

דופמין

 

מדיית המסכים הולכת ומתבססת על התחדשות מהירה של החומר המוצג במסך. תופעה זו בולטת כיום בתכנים של משחקי מחשב ואף בתכנים של תכניות טלוויזיה המיועדות לילדים. קצב העריכה ומידת התחדשות  של החומר המוצג במסך קרוי "התחדשות מסך" (screen novelty) והינו גורם שהשפעתו גדולה על צריכת מדיה (Lillard & Peterson, 2011).

"התחדשות מסך" משפיעה על המערכת הנוירולוגית, והרכיב הרלוונטי המושפע הוא המוליך העצבי (נוירוטרנסמיטור) דופמין. מוליך עצבי זה נחשב כבעל תפקיד חשוב עבור העוררות, עבור פעולת הקשב ועבור התגובה לגירויים חדשים. דופמין נחשב גם כמרכיב מפתח של מערכת החיזוק (reward system) וחושבים, שהוא מושפע מאוד בתפקודו בהיווצרות ובתחזוקה של ההתמכרות (Weinstein, 2010).

במחקר שבדק שחרור דופמין בזמן משחק וידאו נמצא שחרור מוגבר ומהיר של דופמין אצל צעירים (מעל גיל 18) בזמן המשחק. המחקר טוען, ששחרור הדופמין יצר אצל השחקנים הרגשה חיובית, אלא שהשחקנים לא מביאים בחשבון שהמשחק בנוי כדי להביאם ליצירת הרגשה חיובית זו שמקורה בדופמין (James, Fletcher & Wearn, 2013). לאור טענה זו, מתגבר החשש, ששימוש אינטנסיבי במשחקי מחשב עלול לגרום לשינויים ארוכי טווח במעגלי מערכת החיזוק עד למצב של התמכרות לפעולת הדופמין, וזאת באופן שידמה למצב של תלות בחומרים ממכרים (Weinstein, 2010).

"התמכרות למסכים"' היא מושג שהשימוש בו הולך וגובר על יד רופאים כדי לתאר את העלייה במספר הילדים הצופים במסכים באופן תלותי (Lin et al. 2012). משחקי מחשב במיוחד, וצפייה במסכים בכלל, הינם גורמים היוצרים משיכה להארכה חוזרת ונשנית של זמן הצפייה. משום כך, רוב הקריטריונים של תלות בחומרים ממכרים ישימים לצפייה במסכים, שלא כמו בהתנהגויות אחרות, שבהן יש ישיבה ממושכת (Kubey & Csikszentmihalyi, 2004).

 

התפתחות המוח

 

משחקי מחשב, בהיותם "אינטראקטיביים", נחשבים כיוצרי גירויים יותר מאשר טלוויזיה או ה DVD. למרות זאת, נמצא במחקר, שמשחקי מחשב יוצרים פעילות נוירולוגית מוגבלת. הפדרציה העולמית לנוירולוגיה דיווחה בשנת 2011 על מחקר יפני, שמיפה את אזורי המוח של ילדים בזמן משחקי מחשב ואת אזורי המוח של ילדים אשר ביצעו תרגילים מתמטיים פשוטים החוזרים על עצמם. נמצא שמשחקי המחשב יצרו פעילות מוחית רק באזורים הקשורים לראייה ולתנועה. לעומת זאת, הפעולה המתמטית יצרה פעילות בשתי האונות המוחיות הקדמיות. ידוע שאונות אלה קשורות ללמידה, לזיכרון ולרגשות החשובים להתנהגות חברתית. יותר מכך, ידוע שאונות אלו ממשיכות להתפתח עד לגיל עשרים. לאור כך המסר מהמחקר הוא, שמשחקי מחשב עשויים לעכב את התפתחות האונות הקדמיות ואף את התפתחות היכולת לשליטה בהתנהגות חברתית. דו"ח הפדרציה העולמית לנוירולוגיה ממליץ לאור כך, להפחית במשחקי מחשב, לעודד ילדים לשחק מחוץ לביתם עם ילדים אחרים ולהיות באינטראקציה גדולה ככל האפשר עם אחרים (Kawashima et al., 2001).

 

לראש הדף

 

הפרעת קשב

 

השימוש במדיה אצל ילדים מתאפיין בריבוי מסכים, היינו צפייה בשילוב כלשהו של מסכי טלפון נייד, טאבלט ומחשב ( Jago, Sebire, Gorley, Cillero, Biddle, 2011). התופעה של ריבוי מסכים נחקרה ונמצאה כמשפיעה על לרעה על טווח הקשב, שהפחתה בו מאפיינת הפרעת קשב. בסקר כלל ארצי שנערך בארה"ב בשנת 2012, 71% מהמורים ראו במדיה דיגיטלית בידורית כאחראית על פגיעה בטווח הקשב. מכלל התחומים שנבדקו, טווח הקשב היה התחום שמרבית המורים ראו אותו כנפגע (Common Sense Media Research Study, 2012).

נתון זה מצטרף לנתונים שפורסמו על פי חברת מיקרוסופט בשנת 2015 שעל פיהם חלה ירידה בטווח הקשב של אזרחים קנדיים מעל גיל 18, כתוצאה משימוש במדיה דיגיטלית במיוחד בגלל השימוש ביותר ממסך אחד בו זמנית. המחקר ערך שאלון בקרב 2000 מבוגרים מעל גיל 18 ובדק פעילות מוחית של 112 נבדקים. הממצאים מראים שמצא שטווח הקשב ירד אשר היה 12 שניות בשנת 2000 ירד לשמונה שניות עד שנת 2013. הסיבות לירידה הן מידה השימוש במדיה וגלישה באינטרנט, מידת השימוש במדיה חברתית, מידת השימוש במספר מסכים בו זמנית ומידת השימוש בטכנולוגיה בכלל (Lin, 2015; Microsoft, 2015).

בנוסף להשפעת להשפעות אלו על טווח הקשב, צפייה במדיה מהירה או אלימה מקושרת עם התנהגות אחת או יותר המשוייכת להפרעת קשב והיפראקטיביות (Nikkelen, Valkenburg, Huizinga & Bushman 2014). ילדים בעלי הפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD) פגיעים יותר להשפעה של משחקים דיגיטליים מאחר ומשחקים אלו פועלים על עקרון של סגמנטים קצרים של זמן שאינם תובעים טווח קשב גדול. הזמן המושקע במשחקים אלו עשוי להגביר סימפטומים של ADHD, גם אם לא באופן ישיר, כיוון שהם באים על חשבון פעילויות המאתגרות את התפתחות המוח (Weiss, Baer, Allan, Saran & Schibuk, 2011).

 

 

ראייה

 

המבט הנדרש כדי לצפות בטלוויזיה הוא מבט לא ממוקד, וישיבה של שעות מול המסך גורמת להתעייפות העיניים ולפגיעה בחוש הראייה. התבוננות ארוכת שעות במסך משפיעה בטווח הארוך על  חדות הראייה, על המיקוד, על יכולת הריכוז, והיא יכולה לגרום לכאבי ראש, לכאבי צוואר וכתפיים (www.rambam.org.il). התסמינים המופיעים בעקבות עבודה ממושכת מול מסך הם יובש וקוצר ראייה. תופעה זו מכונה CVS-computer vision syndrome (תסמונת ראיית המחשב) (Hu et al. 2013).                         

ד”ר עידי מצר, ראש השירות למחלות עיניים בילדים ולפזילה בבית החולים לילדים ברמב”ם מוסיף, כי הגבלת הצפייה לשעתיים אינה מונעת את הסכנות לעיניים, הכרוכות אף הן בצפייה ממושכת. לדבריו, תסמונת ראיית המחשב (CVS), המתפתחת עקב צפייה ממושכת במסך, עלולה לגרום לבעיות שונות –  ביניהן התעייפות של העיניים, תחושת צריבה, גירוי, אודם, טשטוש ראייה ועוד. “שינוי סביבת העבודה, משקפיים, תאורה מתאימה וטיפול בגורמים סביבתיים יחד עם הפסקות יזומות בעבודה רצופה מול מחשב – כל אלה יאפשרו שמירה על הבריאות ושיפור היכולת לצפות בנוחיות במסכים” (www.eserplus.net).

נזק נוסף הקיים ממסכים נגרם בהיותם מקרינים אור כחול  הקרוי גם ultraviolet) UV) ואשר הינו חלק מספקטרום האור המלא. השימוש בשעות הלילהבמכשירים בעלי מסכים אשר יוצרו לאחר שנת 2007 יוצר חשיפה לאור כחול מעלה את הסיכון למוות של תאים בעין (Chamorro et al. 2012).  מלבד סכנות בחשיפת העין לאור הכחול מחקרים מראים כי האור הכחול מעכב את הפרשת ההורמון מלטונין, הקשור במחזור השינה והערות של הגוף והוא נוגד חמצון ונחשב כמעכב התפתחות סרטן (Harvard University, 2012).

 

בעיות אורטופדיות

 

אתר בית החולים רמב"ם מסביר, שישיבה ארוכת שעות, במיוחד מול מכשירי ה- Touch, עשויה להשפיע לרעה על היציבה. ראש רכון קדימה למשך זמן רב, גורם לעומס על שרירי הצוואר, התארכות שרירי הצוואר האחוריים והתקצרות שרירי הצוואר הקדמיים. מצב זה עלול לגרום לכאבים בצוואר ובחגורת הכתפיים ולהקרנות כאב לידיים. שימוש רב במכשירי ה- Touch, או במקלדות ובעכברים שאינם מותאמים כראוי למשתמש, יכול לגרום לעומס ולהוביל לדלקות ולכאבים לאורך הזרועות והידיים, כמו גם בשורש כפות הידיים (www.rambam.org.il).

 

לראש הדף

 

קרינה אלקטרומגנטית מרשתות אלחוטיות (Wi-Fi וסלולאר)

 

 

מנגנון ההשפעה של קרינה אלקטרומגנטית על הגוף

 

 

רשתות אלחוטיות (Wi-Fi) ורשתות סלולאר משדרות גלי רדיו (RF) שהם גלים אלקטרומגנטיים. גלים אלו הם קרינה בלתי מייננת, היינו שלא גורמת לפירוק של מבנה התא בגוף האדם בחשיפה מיידית, אך בחשיפה ברמות גבוהות או בחשיפה לאורך זמן עלולה לפגוע בבריאות. קרינה זו משודרת בעוצמות מזיקות מכל מכשיר המחובר לרשת אלחוטית, כמו מחשב נייד או טאבלט. לכן כיום בבית ממוצע ויותר ויותר בבתי ספר קיימים מספר רב של מקורות קרינה מזיקים סביב הילדים. מספר מקורות קרינה מכפיל את סך עוצמת הקרינה המשודרת (Powel, 2013).

מקובל שהשפעות המזיקות של קרינה אלקטרומגנטית מתחילות רק כאשר נוצר חימום של רקמת הגוף אשר גורם לראקציה הגנתית בתאים המתבטאת בכך שהתאים מתחילים להפריש חלבונים. תגובה זו נוצרת עבור הגנת התאים כנגד מגוון גירויים סביבתיים עם פוטנציאל מזיק. אלא שכשני עשורים כבר קיים תיעוד נרחב שהראקציה ההגנתית של התאים מתרחשת גם כתגובה לקרינה אלקטרומגנטית (גלי רדיו), זאת עוד לפני שעלית טמפרטורה ברקמת הגוף יוצרת את התגובה ההגנתית בתאים (Blank, 2014). מבנה הדנ"א גורם לו לתפקד כאנטנה ולקלוט קרינה אלקטרומגנטית של רשתות האלחוטיות. קרינה זו יוצרת בדנ"א נזק חימצוני אשר הוא מנגנון ידוע ליצירת סרטן (Yakymenko, Tsybulin, Sidorik, Henshel, Kyrylenko & Kyrylenko, 2015).

התגובה ההגנתית בתאים והפגיעה הבדנ"א המתרחשים כתוצאה מגלי רדיו מראות כי הקרינה מרשתות אלחוטיות מזיקה ברמות נמוכות לפחות פי אלפי מונים מאשר עד כה שוער ונקבע בתקני בטיחות נוכחיים ((Blank 2014; Biointiative, 2012; Powell, 2013; Fragopoulou et al. 2009) וכי גם ההמלצות לסף נמוך יותר לחשיפה לקרינה עדיין לא לוקח בחשבון אוכלוסיה רגישה לקרינה, עוברים, ילדים בשלב ההתפתחות (Fragopoulou et al. 2009). ילדים רגישים יותר להשפעות קרינת רדיו משום שמערכת העצבים המתפתחת שלהם פגיעה יותר. בנוסף רקמת הגוף של הילדים בעלת מוליכות  גבוהה יותר מאשר של המבוגר וכן חדירת קרינה זו גדולה יותר יחסית לגודל ראשם. בנוסף, צפויה להם חשיפה ארוכה יותר במשך חייהם (Kheifets, Repacholi, Saunders,& van Deventer, 2005; Fragopoulou et al. 2009).

 

 

 

קרינה אלקטרומגנטית וסיכון לסרטן 

 

ארגון הבריאות העולמי מקטלג קרינה מרשתות אלחוטיות מטלפונים סלולאריים וממכשירים המתחברים לרשת אלחוטית (מחשבים ניידים וטאבלטים) כשייכת לקבוצת B2, היינו מסרטן אפשרי. לקבוצה B2 שייכים גם חומרים כמו כספית עופרת, כלורופורם, די.די.טי., אדי מנוע דיזל ועוד. רגון הבריאות העולמי קבע כי שימוש בטלפונים סלולאריים וטלפונים אלחוטיים ביתיים יוצר סיכון מוגבר לסרטן מוח (Glioma). הסיכון גובר ככל שגיל תחילת השימוש במכשירים אלו נמוך יותר ומשך השימוש ארוך יותר. Acoustic Neuroma הוא סוג גידול סרטני נדיר הפורץ בעצב הקרניאלי השמיני המוביל מהאוזן הפנימית למוח. הסיכון לגידול זה עולה עם השימוש הראשון בטלפונים סלולאריים וטלפונים אלחוטיים ביתיים. ככל שזמן השימוש גדל כן גדל הסיכון להיווצרות הגידול. נפח הגידול עולה כל מאה שעות של שימוש במכשירים אלו. הסיכון לשני סוגי הסרטן אלה גדל עוד יותר אם החשיפה הראשונה לקרינה אלקטרומגנטית מתקיימת לפני גיל 20 (Hardell, & Carlberg, 2013).

 

 

קרינה אלקטרומגנטית והשפעות בריאותיות אחרות

 

) עיכוב הפרשת הורמון המלטונין העשוי לגרום לסוגים שונים של סרטן , 2) פגיעה בתהליכי תיקון מולקולריים , 3) פגיעה במחסום הדם-מוח הגורם לדליפה ונזק לנוירונים במוח (Blank, 2014). 4) פגיעה בפוריות, 5) לילדים שאימותיהם השתמשו בטלפון סלולרי בזמן ההריון היו  בהגיע הילדים לגיל בית ספר: 25% יותר בעיות רגשיות, 35% יותר היפראקטביות, 49% יותר בעיות התנהגות, 6) מצב של רגישות יתר לקרינה אלקטרומגנטית עלול ליצור תופעות כמו כאבי ראש, התכווצויות שרירים, שינויים בקצב הלב (heart rate variability) וכן שינויים במוליכות העור  שמשמעותם עוררות יותר כתוצאה מהפרעה בויסות של מערכת העצבים האוטונומית (Biointiative Summary_for Public - Supplement, 2014). שינויים משמעותיים בדופק (HR) ובהשתנות קצב הלב (HRV) התרחשו עבור רגישי קרינה ברמות קרינה של כ-0.5% מסף הקרינה (1000 microW/cm2) המותר בקנדה וארה"ב (Havas et al. 2010).

 

 

 

 

 

 

לראש הדף

 

מסקנות והמלצות

 

ילדים בכל הגילים מבלים כיום יותר זמן מאשר בעבר בצפייה במסכים. המחקר המצטבר מראה, שמבחינה פיזיולוגית, זמן  מסך רב מדי נחשב כקשור לגורמי סיכון למחלות ולבעיות התפתחות. מאמר זה סקר השפעות זמן מסך על המערכת ההורמונלית ועל מערכת הלב וכלי הדם. כמו כן בדק המאמר את ההשפעות הנוירולוגיות ואת ההשפעות על יציבת הגוף ועל תפקוד הראייה.

כיום, קיימת במדינות מתקדמות הסכמה גורפת, לדעה, שיש עלייה בגורמי הסיכון כשזמן המסך עולה על שעתיים ליום, ועבור גילאים נמוכים אף כשזמן המסך פחות מכך. הפחתה בזמן מסך תוכל, אם כך, להוביל לשיפורים משמעותיים בבריאות ילדים ובהתפתחותם.

זמן מסך אינו חומר מסוכן או אינו נחשב כפעילות מסכנת, וייתכן שמשום כך חמק הנושא מסקירות של גורמי בריאות. נוסף על כך, יש מעט משאבים כספיים שמופנים לבדיקת ההשפעות השליליות של גורם הבידור מספר אחת של האנושות. ייתכן שבגלל הכוח הרב של תעשיית הבידור זמן מסך ומדיה אינם מוכרים כנושא מרכזי בבריאות הציבורית. נראה שמחקר אודות ילדים ומדיה נטה להתרכז באינטראקציה של ילדים עם מדיה ולא בהשפעות הבריאותיות של המדיה על ילדים.

ההשפעות הבריאותיות של זמן מסך נוגעות בשאלה, מהי המטרה בחשיפה מוקדמת של ילדים למדיה. המצדדים בחשיפה מוקדמת מביעים דאגה, שאי חשיפה של ילדים צעירים לטכנולוגיות מסך תשים אותם בעמדת נחיתות התפתחותית וחינוכית. טענה זו עולה לאור הנחה רווחת שאם ילדים לא "יתרגלו" לטכנולוגיות מסך בגיל מוקדם, הרי שבשלב מסוים הם יפתחו רתיעה מכך או עשויים להיות בעלי כישורים פחותים בשימוש בכך בהמשך הדרך. מנגד נמצא במחקר, שאפילו קופי רזוס (הקרובים לאדם) יכולים להשתמש בנוחות בטכנולוגיות מסך שילדים נחשפים אליהן.(Tulane National Primate Research Center, 2006; Washburn, Harper & Rumbaugh, 1994). לאור כך, סביר ביותר להניח שהגבלת זמן המסך ומתן אפשרות לחשיפה מבוקרת לא ימנעו מילדים רכישת מיומנויות שאותן יוכלו לפתח בקלות בשלב מאוחר יותר.

יש עדויות שהתערבויות פשוטות, שעיקרן העלאת מודעות ההורים, יכולות להפחית זמן מסך. מחקרים  מהשנים האחרונות מראים שחוקים ומגבלות מצד ההורים על זמן מסך, הוצאת מסכים מחדר השינה ופעילות גופנית שבועית מפחיתים בהצלחה את זמן הצפייה של ילדים במסכים (Carlson et al. 2010; Ramirez et al. 2011). דוגמה אישית הינה מרכיב חשוב נוסף. זמן הצפייה של הורים נמצא בהתאמה לזמן הצפייה של ילדים. הסיכויים של ילדים לעבור את זמן המסך המומלץ גדלים, כאשר הם חיים בבית המעודד צפייה בטלוויזיה (למשל, אם הטלוויזיה פועלת כאשר הילד חוזר הביתה, או אם אוכלים מול הטלוויזיה) (Jago, Fox & Page, 2010).

 

המלצות בעולם עבור זמן מסך לילדים

 

לאחר שבשנים האחרונות אמצעי המדיה השתכללו והפכו נגישים, מצטברים מחקרים וגילויי עמדות של גופים רפואיים מרכזיים במדינות כמו ארה"ב, קנדה, בריטניה, בלגיה, צרפת ואוסטרליה, המציגים המלצות דומות לגבי התייחסות למניעת הנזק של זמן מסך עבור ילדים. ה-American Academy of Pediatrics פרסמה בשנת 2011 את ההמלצות הבאות: עבור תינוקות עד גיל שנתיים יש להימנע לגמרי מזמן מסך. יש לעודד משחק לא מובנה, שאינו תלוי במכשור, במשחקי פתרון בעיות, ביצירתיות, בפיתוח ובכישורי היגיון. משחק ההורים עם הילדים מומלץ ביותר, וכמו כן מומלצת הקראת ספרים. עבור ילדים ונוער עד גיל 17 יש להימנע מלעבור שעתיים של זמן מסך ביום (פירוט זמנים מומלצים ניתן לראות בהמשך). על ההורים לבקר את תוכני המדיה הנצרכים. בנוסף יש גם להפחית את ניוד הילדים במכוניות ובעגלות ילדים כדי להגדיל זמן פעילות גופנית (American Academy of Pediatrics – Policy Statement, 2011; Kavey, Simons-Morton & de Jesus 2011).

 

תקנות זמן מסך לקבלת רשיון למוסדות חינוכיים בארה"ב:

לאור ההמלצות של ה-  American Academy of Pediatrics קיימות בארצות הברית תקנות עבור זמן מסך לילדים שעמידה בהן מהווה תנאי לקבלת רשיון למוסדות חינוך לגיל הרך ועד גיל בית הספר. התקנות המשתנות בין מדינה למדינה כוללות את הדרישות הבאות:

• איסור  זמן מסך עד גיל שנתיים (Office of Child Care, 2015)

• איסור צפייה במסך בזמן הארוחות (Rhode Island Department of Children, Youth and Families, 2015)

• קבלת רשות הורית לצפייה בטלוויזיה בזמן שהות במסגרת החינוכית לגיל הרך (Summary of Minnesota Child Care Regulations, 2015; Office of Child Care, 2015).

• הגבלת זמן המסך בתוך מסגרת חינוכית לגיל הרך לזמן הנע בין מספר דקות עד חצי שעה בכל יום (Office of Child Care, 2015).

• זמן המסך יוקדש לתכנים חינוכיים בלבד (eobesityprevention.org, 2015).

• שיתוף פעולה עם הורים ומטפלים להבטיח שילדים יצפו בזמן מסך איכותי ושזה לא יעלה על 1-2 שעות ביום (Office of Child Care, 2015).

 

משרד הבריאות האמריקאי הצהיר ב-2012, שבמסגרת תכנית לעשור הבא נקבעו היעדים הבאים עבור זמני צפיית מסך של ילדים: א) יש להפחית את זמן צפיית המסך של ילדים בגילאי 2-0  בכל יום מימי השבוע. ב) יש להפחית את זמן צפיית המסך של ילדים בגילאי שנתיים עד שמונה עשרה  (U.S. Office of Office of Disease Prevention and health Promotion. Healthy People 2020, 2013). גופי רפואה אמריקאים מרכזיים נוספים יוצאים בהמלצות זהות. ה- American Pediatric Society ממליצה על הימנעות מזמן מסך עבור ילדים מתחת לגיל שנתיים (Child Health & Exercise Medicine Program, 2012). ההנחיה של הורדת זמן המסך של ילדים לשעתיים מפורסמת גם על-ידי ה- National Institute of Diabetes and Digestive and Kidney Diseases, (National Heart, Lung, and Blood Institute, 2013). פרסום של ה-The Surgeon General האמריקאי ממליץ להפחית את זמן הצפייה לפחות משעתיים ולהגדיל את זמן הפעילות הגופנית (U.S. Department of Health and Human Services. Public Health Service, 2010).

 

במדינות אירופה, באוסטרליה ובקנדה קיימות המלצות דומות. הממשלה הצרפתית אוסרת על תחנות טלוויזיה לשדר לילדים מתחת לגיל  שלוש (France bans marketing television programms targeted at under threes - The Telegraph, 2008). לאיחוד האירופי יש תכניות מבוססות מחקר למניעת השמנה, לפיהן מומלץ שזמן המסך לילדים לא יעלה על שעתיים ביום (EU Action Plan on Childhood Obesity 2014-2020).

הממשלה האוסטרלית הוציאה הנחיות דומות ל- American Academy of Pediatricsעם תוספות האומרות, שלגבי גילאי 2-0 לצפייה במדיה יש פוטנציאל להשפעה שלילית ולא ידוע על השפעה חיובית כלשהי (Australian Department of Health and Ageing, 2013; American Academy of Pediatrics - Policy Statement, 2011), וכי לגבי ילדים מתחת לגיל שנתיים צריכים להימנע כליל מצפייה בטלוויזיה או משימוש בכל מכשיר מדיה אלקטרוני אחר. הנחיות אלו קובעות גם לגבי ילדים בגילאים 5-2 שצפייה בטלוויזיה וכל שימוש אחר במדיה אלקטרונית צריכים להיות מוגבלים לשעה ביום. בדומה להמלצה האמריקאית, ממליצים שעל ילדים בכל הגילים להימנע מישיבה או מחוסר פעילות יותר משעה ביום, למעט בזמן השינה.

ה- Canadian Pediatric Society  קבעה, שיש למנוע הימצאות טלוויזיה בחדר השינה של ילדים בגילאי 2-0, וכן שלילדים מעל גיל שנתיים, זמן מסך יהיה מוגבל ל 2-1 שעות ביום ויוקדש רק עבור תכניות חינוכיות לילדים. נוסף על כך, רופאים צריכים לברר מה הם הרגלי צריכת המדיה על פי שאלון מסודר. יש לשאול על צפייה בווידאו, על משחקי וידאו, על תכניות רדיו ועל זמן הישיבה מול מחשב, וכל זאת במיוחד כאשר עוסקים בילדים המציגים אגרסיה או בילדים במצבי מצוקה. גוף זה ממליץ גם את ההמלצות הבאות עבור מערכת הרפואה: א) על רופאים להיות בהיכרות עם תוכן המדיה הנצרך על-ידי הילדים והנוער המטופלים על-ידם, כמו תכניות המכילות תכנים מיניים, אלימות ותכנים לא הולמים באתרי אינטרנט. ב) על רופאים להגדיל את הידע שלהם על השפעות מדיה על התפתחות ילדים ונוער. ג) על רופאים לעודד הורים להיות מעורבים ולשוחח על התכנים הנצפים על-ידי ילדיהם. על ההורים לעזור לילדים להבדיל בין פנטזיה לבין מציאות. ד) יש לספק להורים ולבתי הספר מקורות מידע לעידוד מודעות להשפעות מדיה (Canadian Pediatric Society, 2003).

 

בקהילה המדעית גוברת הקריאה לנקוט בכל הצעדים האפשריים כדי להגן על אוכלוסיות הפגיעות לקרינה אלקטרומגנטית של רשתות אלחוטיות. אוכלוסיות אלו כוללות: עוברים, ילדים, קשישים נוטלי תרופות ובעלי רגישות יתר לקרינה זו (ילדים וכן מבוגרים) (Biointiative Summary for Public, 2014; Fragopoulou et al. 2009). באיחוד הארופי יצאו גם בהמלצות דומות וכן בקריאה לפיתוח מיזמים במסגרת משרדי ממשלה (חינוך, בריאות ואיכות סביבה) המיועדים למורים, הורים וילדים והמכוונים להתריע על הסיכונים של שימוש מוקדם, ממושך וללא שיקול דעת של טלפונים סלולאריים ומכשירים אחרים פולטי קרינת רדיו (מחשבים ניידים, טאבלטים). הומלץ גם שבעבור ילדים בכלל (היינו גם בבתי המגורים) ועבור בתי ספר בפרט יש להעדיף חיבור אינטרנט שאינו אלחוטי. כמו כן יש לבקר את השימוש של טלפונים סלולאריים על-ידי תלמידים בשטח בית הספר (The Council of Europe, 2011). הפאנל המדעי לסיכוני קרינה אלקטרומגנטית שהתכנס בנורווגיה בשנת 2009 המליץ שעל ילדים בכל גיל  ונשים בהריון להימנע משימוש בטלפונים סלולאריים וכל מכשיר עם חיבור אלחוטי. גוף זה המליץ שבסביבת ילדים יעשה שימוש מוגבל בטלפונים סלולאריים, טלפונים אלחוטיים ביתיים. כמו כן ציין גוף זה שלאוכלוסיית הילדים שהינה הרגישה ביותר לקרינה מגיעה הזכות לגישה חופשית למקומות ציבוריים ללא חשש מנזק בריאותי. לכן גישה למקומות ציבוריים צריכה להיות ללא סיכון של קרינה אלקטרומגנטית, במיוחד חללים סגורים (רכבות, מטוסים, אוטובוסים, מכוניות וכו') בהם החשיפה צפויה להיות שלא מבחירה (Fragopoulou et al. 2009).

 

המצב בישראל

 

נכון להיום בישראל הורים וגורמים רלוונטיים במערכת הבריאות אינם מודעים לסכנות הבריאותיות של זמן המסך, ונחוץ, קודם כול, למלא חלל ידע זה. משרד הבריאות הישראלי מאמץ עמדות מעורפלות בנושא וממליץ, בין השאר, "לאפשר לפעוט לצפות בתכניות טלוויזיה מותאמות לגילו, רצוי בחברת מבוגר תוך הגבלת זמן הצפייה". הצורך בהפחתת הצפייה בטלוויזיה הוזכר כאחד הסעיפים בהנחיות שהפיץ האיגוד למניעת השמנה בקרב ילדים לפני כשנתיים. "עידן המדיה האלקטרונית המתפתחת בהחלט מחייב להתייחס לנושא באופן מפורש יותר", אומר בהקשר זה מזכיר איגוד רופאי הילדים, ד"ר צחי גרוסמן ("הארץ", 2013). בנובמבר 2014 פירסם איגוד רופאי הילדים נייר עמדה המתייחס לתינוקות עד גיל שנתים הכולל המלצות בתחום הבריאות וההתפתחות.

המלצות אחרות של גופי בריאות בישראל הן של ביה"ח רמב"ם, המפרסם הנחיות הנוגעות למניעת עומסים, כאבים ודלקות באזור הצוואר והכתפיים בזמן הימצאות מול מסך. לפי ההנחיות, מומלץ להגביל את שעות השימוש במכשירי המגע, במיוחד כשמדובר בילדים קטנים שניתן להקנות להם הרגלי שימוש טובים. בנוסף, יש לעודד את הילדים לפעילויות אלטרנטיביות כמו פעילות ספורטיבית, פעילות יצירתית כגון כתיבה, ציור, משחקי חשיבה או כל פעילות שהילד מתחבר אליה, וזאת במטרה לפתח מיומנויות נוספות. המלצות ביה"ח רמב'’ם מציינות שהגבלת הצפייה לשעתיים אינה מונעת את הסכנות לעיניים, הכרוכות אף הן בצפייה ממושכת. לפי המלצות אלו, תסמונת ראיית מחשב (CVS), המתפתחת עקב צפייה ממושכת במסך, עלולה לגרום לבעיות שונות –  ביניהן התעייפות של העיניים, תחושת צריבה, גירוי, אודם, טשטוש ראייה ועוד. יש לבדוק צורך בשינוי סביבת העבודה, במשקפים, בתאורה מתאימה ובטיפול בגורמים סביבתיים, יחד עם הפסקות יזומות בעבודה רצופה מול מחשב. כל אלה יאפשרו שמירה על בריאות המשתמשים ושיפור יכולתם לעבוד בנוחיות מול מסכים (www.rambam.org.il).

מסמך עמדה מטעם עמותת הדיאטנים והתזונאים בישראל משנת 2013, ממליץ שמתחת לגיל שנתיים להימנע עד כמה שאפשר מזמן מסך. החל מגיל שנתיים עד גיל שש שנים יש להגביל את זמן המסך לשבע שעות שבועיות ולא יותר משעתיים ביום. יש להימנע מאכילה תוך כדי צפייה במסך.

המסמך מציין שנמצא קשר בין זמן המסך לבין צריכה גבוהה של מזונות עתירי קלוריות וממליץ גם על הימנעות של מאכילה מול מסך, מאחר שזו גוררת אכילה של מזונות בעלי איכות תזונתית ירודה, כגון חטיפים וממתקים. היבט שלילי נוסף של הישיבה מול המסך היא הצפייה בפרסומות המעודדות את הילדים לצריכת יתר של חטיפים וממתקים. מסמך עמותת הדיאטנים והתזונאים מוסיף, שמחקרים שבדקו את השפעת זמן המסך על ילדים הראו, שצמצום זמן המסך מפחית את צריכת האנרגיה שלהם ומוריד את מסת הגוף. מכאן שצמצום זמן המסך הוא כלי חשוב במניעה ובטיפול בהשמנה. כדי לצמצם את זמן המסך מומלץ להימנע מהכנסת טלוויזיות ומחשבים לחדר הילדים וחשוב במיוחד להימנע מצפייה בטלוויזיה בזמן האוכל (עמותת הדיאטנים בישראל – פורום ילדים, 2013).

 

המלצות למערכת החינוך

 

משרד החינוך ובתי הספר צריכים לקבל מידע מעודכן על נושא השפעות זמן המסך על ילדים. בהתאם לכך על המשרד לאמץ עמדה ביחס לשאלת הזמן שילדים צריכים לבלות מול מסכים בתוך ומחוץ לבתי הספר ולהעביר עמדה זאת לתלמידים ולהורים. יש לשקול ללכת בעקבות ה- American Academy of Pediatrics  הממליצה לבתי הספר להכניס לתכנית הלימודים שיעורים על צריכת מדיה הכוללים מידע על ההמלצות שניתנו למערכת הרפואה הציבורית. שיעורים כאלה, שקיימים בארה"ב למשל, מתייחסים למשפחה, לביה"ס ולקהילה ומספקים אמצעים להשגת המטרה של הפחתת זמן המסך על בסיס שבועי.

 

המלצות בתחום התקשורת

 

מומלץ שהמדינה תיזום קמפיין תקשורתי בדומה לחינוך לאי קטיפת פרחים או המלחמה בתאונות הדרכים. הקמפיין עשוי לכלול תשדירים המתמצתים את הסכנות שבחשיפה ממושכת לזמן מסך, את ההנחיות הבסיסיות לשימוש בטוח במדיה והיכן ניתן יהיה לקבל מידע מפורט נוסף.

 

המלצות למערכת הרפואית

 

1. רופאי ילדים ואחיות בכל מערך הרפואה הציבורית (בתי חולים, קופות חולים וטיפת חלב) ומוסדות מערכת החינוך הציבורית והפרטית צריכים להיות מיודעים על המחקר הקיים, ועל סיכוני בריאות של צריכת מדיה. גם הורים של תינוקות, ילדים ונוער צריך ליידע על ההמלצות.

2. על רופאי ילדים להגדיר את המידה הנכונה של זמן המסך, שכן מושגים כמו "מידה" הינם  מעורפלים מדי. על רופאי הילדים להתייחס אל צפיית מסכים כעוד צורה של צריכה, שיש למדוד בשעות ודקות באופן יומי.

3. מחקרים מראים את יעילות הייעוץ בזמן ביקור אצל רופא, לכן מומלץ שרופאי ילדים יוכלו לשאול בכל ביקור בנוגע להרגלי מסך של הילדים.

בנוגע לילדים עם נטייה להשמנה או להפרעת קשב וריכוז יש לשקול לקחת נתונים ספציפיים יותר.

4. על הרפואה הציבורית (או גופים רלבנטיים אחרים) להעביר לידיעת ההורים את ההנחיות הבאות למניעת נזקים גופניים ובריאותיים והוראות לגבי שימוש בטוח במדיה:

א. מידע על זמן מסך ראוי והשפעות מדיה לתינוקות ופעוטות ראוי שייכלל במידע הניתן לאימהות החל בביקורים הראשונים בטיפת חלב.

ב. ההנחיות להורים צריכות לעודד אותם לבקר ולשלוט בזמן שילדיהם מבלים על מסכים מסוגים שונים.

ג. יש להדריך הורים לקחת בחשבון שהרגלי הצפייה שלהם מהווים מקור לחיקוי ועשויים להשפיע על ילדיהם יחד עם האפשרות של השפעה ברקע של מדיה פסיבית.

ד. עידוד להורות אקטיבית ע"י בניית תכנית שימוש ביתית לכל סוגי המדיה. על התכנית לכלול:

• בקרה של סוג המדיה הנצרכת, כולל אתרים ושימוש באתרים חברתיים. מומלץ להשתמש בתוכנות מגבילות זמן ו\או אתרים ותוכני אינטרנט.

• בקרת זמן מסך:

• קביעת חוקים סבירים אך ברורים לזמני המסך לגבי מחשבים, טלפונים ניידים, הודעות טקסט, אינטרנט ושימוש במדיה חברתית. מומלץ להשתמש בתוכנות מגבילות זמן ו\או אתרים ותוכני אינטרנט.

• מומלץ לקבוע זמני הימנעות ממכשירי מדיה, כולל טלפונים ניידים.

• קביעת הפסקות תכופות ועידוד פעילות גופנית מתאימה על פי המלצות גורמי רפואה.

• זמני צפיית מסך לפי גילאים:

2-0: יש לדחוק בהורים להימנע מלחשוף תינוקות מתחת לגיל שנתיים לטלוויזיה או לווידאו. רבים הם המחקרים מזה שנים המראים את חשיבות המגע האנושי עם תינוקות בגילאים אלו. אין מחקרים המראים על תועלת בצפייה בטלוויזיה או בווידאו בגילאים אלו.

7-3: 1-0.5 שעות ליום

12-7: שעה אחת ליום

15-12: 1.5 שעות ליום

16+: 2 שעות ליום

ה. מיקום מכשירי מדיה: מומלץ למקם את מכשירי המדיה באופן שמייעל את הבקרה על זמן המסך ואת הבקרה על התכנים הנצרכים ומפחית 'התנתקות' מאינטראקציה חברתית המאפיינת צריכת מדיה.

ו. על הורים לילדים צעירים לבחור מדיה בעלת קצב איטי של השתנות תוכן המסך, כמו זה המצוי בהצגת ילדים, בשעת סיפור, ביצירה בתוכנת ציור, או במשחק הדורש חשיבה או אפילו בסרטים (כולל אנימציה) ישנים יחסית.

ז. הנחיות לשימוש נכון בציוד מדיה מבחינה ארגונומית.

ח. ימנעות משימוש במדיה כבייבי סיטר.

ט. יש להחשיב זמן מסך של מסכי מדיה של טלפונים חכמים ואלו שבמכוניות בסך כל זמן המסך של התינוקות והילדים.

י. יש להציע לילדים ולנוער אלטרנטיבות (פעילויות וחוגים, הקראת ספרים\זמן איכות עם הורים).

יא. הנחיות להפחתת פגיעה בעיניים:

• הפחתת בהירות מסך

• הפסקות יזומות

• תאורה מתאימה

• משקפיים לפי הצורך

 

פעילות פרלמנטרית 

 

עיקרי מאמר זה הוצג על-ידי גדי ליסק במשותף עם  עמותת נתיבי רשת בועדות החינוך וזכויות הילד בכנסת.

 

 

 

לראש הדף

 

מקורות